צוואות וירושות

בכל מקרה בו קיים ספק באשר לאמיתות הצוואה, קיפוח או נישול של אדם בצוואה, ניתן להגיש כתב התנגדות לצוואה בבקשה לביטול חלקי או מלא של הצוואה.

העובדה שהאדם אליו נוגע ההליך כבר לא בין החיים ואינו יכול להעיד על כוונתו, יוצרת מתח בין השאיפה לקיים את רצון המת, לבין הרצון לשמור על המסגרת הצורנית והמהותית בעריכת הצוואה.

העילות הקלאסיות להתנגדות לצוואה הינן עילות הנוגעות לפגמים בגמירות דעתו של המצווה לערוך צוואה ובעיקרן –

העדר כשירות (כאשר מצבו הבריאותי/ קוגניטיבי של המצווה לא אפשר לו להבין בדעה צלולה את תוכן הצוואה עליה חתם), השפעה בלתי הוגנת ו/או מעורבות בעריכת הצוואה.

הסיבות להתנגדות יכולות להיות מגוונות, ועל כן ישנה חשיבות קריטית לתכנון מוקדם של הליך ההתנגדות תוך איתור כל הראיות הנחוצות על מנת להוכיח את טענות בעל הדין המתנגד לקיום צוואה.

ככלל, נטל השכנוע מוטל על בעל הדין המתנגד לקיום הצוואה, אולם אם ימצאו פגמים בצוואה (צורניים או מהותיים) – נטל הראייה יתהפך ויעבור לפתחו של המבקש לקיימה. יפים לעניין זה דבריו של פרופ' ש' שילה, "פירוש לחוק הירושה תשכ"ה –1965" (הוצאת נבו) בעמ' 232:

"הלכה פסוקה וקבועה היא שכשלפנינו צוואה שעל פניה נתמלאו בה כל הדרישות הצורניות, חזקה שהיא תקפה, ועל הטוען לפסלותה הראיה. ואולם, אם הצוואה פגומה בפגם זה או אחר, חובת הראיה מתהפכת, ועל הטוען לקיומה נטל ההוכחה שאמנם לפנינו צוואה שאין ספק באמיתותה, כולל החובה להוכיח את צלילות דעתו של המצווה, ושלא הופעלה על המצווה השפעה בלתי הוגנת וכדומה".

ככל שההתנגדות לצוואה תתקבל ולא תימצא צוואה מוקדמת יותר, בית המשפט יחלק את העזבון בהתאם להוראות חוק הירושה.

התנגדות לצוואה דורשת תחכום וניסיון רב בקביעת האסטרטגיה וניהול ההליך. משרדי מטפל בהליכים משני צדי המתרס – הן בהגנה על קיום צוואה וחלוקת העזבון והן בהתנגדות לקיום הצוואה ובניהול הליך לפסילתה משום פגמים שנפלו בה.